כבר כשהגענו לאי Gili Meno הבנו שרעידת האדמה שאירעה באוגוסט 2018 בעוצמה של 6.9 השפיעה המון על החיים של המקומיים, אבל רק כשהגענו לאי Lombok הבנו את גודל האסון.
בנסיעה של שעה וחצי מהנמל לכיוון הכפר Senaru בה הנהג סיפר לנו על רעידת האדמה ועל העובדה שהוא בר מזל שהוא בחיים ושעדיין יש לו בית. לאורך הדרך הוא הראה לנו את הבתים שקרסו, ההריסות והשיפוצים מכל עבר לגשרים, מסגדים וכו.
כשהגענו לכפר Senaru הובלנו את הנהג להומסטיי בו תכננו לישון בלילה - המקום כבר לא היה קיים.
רצינו לעשות טיול של שלושה ימים להר Rinjani אבל השבילים משובשים כבר שנה מאז רעידת האדמה.
הסדקים הענקיים שיש לפחות לחצי מהבתים בנסיעה מSenaru לSenggigi.
בעיירת החוף Senggigi עלינו על מונית מהחוף חזרה להומסטיי שבו ישנו. ברכב היינו רותם ואני, הנהג ששמו אדי וילד בן שנתיים במושב הקדמי. לאורך הנסיעה אדי שיתף אותנו בדמעות בסיפור שלו ושל הילד (אפשר להגיד תינוק) שישב לידו. מסתבר שהוא הסבא של התינוק, אבא שלו נהרג ברעידת האדמה. אמא של התינוק שהיא ביתו של אדי נסעה למזליה למצוא עבודה כעוזרת בית אחר האסון וכנראה תשוב רק עוד שלוש או ארבע שנים. בנתיים אדי ואשתו דואגים לתינוק בן השנתיים ולאחותו הגדולה בת ה4. התינוק שואל כל הזמן איפה אבא שלו ולפעמים מתבלבל וקורא לאדי "אבא". אדי לוקח איתו את התינוק לעבודה כי חם מידי להשאיר אותו "בבית" שהוא למעשה אוהל - הבית שלהם קרס. לאדי יש בקרקפת צלקת שתזכיר לו כל החיים את העובדה שהוא היה קבור 7 שעות מתחת להריסות ושאם לא היו מחלצים אותו בזמן כנראה הוא לא היה פה היום. התינוק ואחותו מסכימים לשתות רק חלב וזה עולה כ8 דולר לשבוע, מחיר גבוהה לאנשים שמנסים להתפרנס מתיירות שכמעט והספיקה להתקיים בעקבות רעידת האדמה ובו בזמן לחסוך כסף כדי לבנות בית. למרות כל הדברים הקשים שאדי עבר כשהוא סיים לספר לנו את הסיפור שלו כשהוא עדיין דומע הוא שאל אותנו אם אנחנו מאמינות בקארמה. הוא סיים את השיחה במשפט "אם אני אעשה טוב, הקארמה תבוא ויהיה לי טוב".
הסיפור הנוגע שלו שהגיע גם עם ראיה אופטימית לעתיד השאיר אותי עם טעם מר וכואב ובוא בזמן מתוק. נתן לי תזכורת להעריך את החיים שלי ואת הדברים שכוללים אותם. מהגדולים - האנשים שיקרים לי, הבית שלי, האופציה לעבוד וללמוד כרצוני והיכולת לבחור על מה להוציא את הכסף שלי. לקטנים - חלב במקרר, מזגן ומים חמים במקלחת. הסיפור גרם לי לעשות "reality check" והזכיר לי שהקשיים שאני חווה בחיי הם לא מחסום אלא דברים שאני יכולה להשכיל ולהתחזק מהם. מי שמכיר אותי יודע שאני אנרגטית וחיובית אבל לראות את אדי עצוב ובו בזמן אופטימי חיזק לי את התחושה של לראות את החיים שלי ואת המסלול שאני עוברת בהם באור חיובי גם בתקופות פחות יפות, למצוא את הטוב והכיף כשאני צריכה לרגע הפסקה ולהיות נחמדה ופתוחה לסובבים אותי.
סיפור עצוב, סוף אופטימי. הלב שלי ושל רותם יצא לתושבי האי Lombok. יצאנו מהרכב של אדי בהרגשה שממש בא לנו לעזור להם אבל כרגע אין לנו אמצעים להציל את העולם. המעט שעשינו אחרי הסיפור האישי של אדי הוא לקחת צעד אחורה במיקוח היומיומי על מים, מוניות ולינה כי כל פרוטה באמת חשובה להם כרגע.
*האי Lombok הוא אי באינדונזיה, השכן של האי באלי ממזרח.
*התמונה צולמה מפסגת הר Rinjani שבאי Lombok .
Comments